בפוסט הזה יש בעיקר תמונות. מדובר בתמונות עדכניות של שבט הצופים אריאל בשכונת רמות בירושלים, שהיה הבית השני שלי במשך שמונה שנים ולא פעם גם הראשון. המקום שבו התחנכתי, התפתחתי, הרגשתי שייכת. המקום שבהרבה מובנים, מטאפוריים ומוחשיים, מהווה את הבסיס למי שאני.
וככה זה נראה היום:
השבט הוא הבית. כתוב מעל מה שהיה פעם הכניסה למבנה.
כל הגג קרס.
חדר הדרכה
הציור במסדרון השבט נשמר וחודש עוד מימי כחניכה.
מי צריך גג עם כאלה שמים
כבר כמה חודשים שהמבנה עומד שרוף. להערכת מכבי האש והמשטרה מדובר בהצתה. לא, זאת לא הפעם הראשונה, אבל מאוד ייתכן שזו הפעם האחרונה. השבט עצמו בסכנת סגירה, פשוט כי לא נותרו מספיק בני נוער חילוניים בשכונה.
אני משאירה לאחרים לכתוב על העיר, ועל יום ירושלים, על המורכבות והיופי והאוויר והקדושה. אני נשארת עם התמונות של מקום שפעם קראתי לו הבית, והיום אני כבר לא ממש מצליחה.
קוצים 