סכין בין השיניים וסיליקון בשדיים

 לפני כמה ימים פרסמה hilanoga פוסט על ייצוג מעוות של דמות נשית במשחק מחשב (תקציר: "משחק חדש. הוא בוחר – נקבה. סיפור הרקע – לוחמת ותיקה ושבעת קרבות, שנקראת להציל את העולם. תפריט עיצוב הדמות עולה, ומולנו מופיעות פנים של ילדה בלונדינית בת 13, שמורכבות על גוף עם סימני מין משניים שהיו מביישים את המלכה-האם של סימני המין המשניים, פמלה אנדרסון, בשיאם של ימי התהילה עטויי הספנדקס האדום שלה. אני בוהה במסך, ולא מאמינה לה. אני לא מאמינה לפרח הלוטוס החינני הזו שהיא לוחמת שבעת קרבות. מתי בדיוק היא הספיקה לשבוע? בשבועיים שעברו מאז שהיא הפסיקה לינוק?").

לוחמת שבעת קרבות

בגלל שאני לא ממש בקיאה בעולם משחקי המחשב (כלומר: אין לי מושג קלוש מה הולך שם) קראתי את הפוסט, התמרמרתי קלות והמשכתי הלאה… עוד ייצוג נשי מעוות. מה חדש?

אז ככה. היום פרסמה הילה פוסט נוסף בנושא , הפעם מלא בקישורים. מסתבר שהעניין הזה של סקסיזם במשחקי מחשב הרבה יותר משמעותי ממה שהבנתי.

הקישור הראשון מוביל ל- Feminist Frequency – בלוג שמוקדש לביקורת פמיניסטית על ייצוגים נשיים במדיה. ממש לא מזמן אניטה סרקיסיאן, יוצרת הבלוג, השיקה את הפרוייקט האחרון שלה: מעקב אחר ייצוגים של נשים במשחקי מחשב. תתרשמו לבד:

 

 היוזמה הזאת לא עברה בשקט. אניטה ספגה מתקפה מטורפת בכל ערוץ אפשרי: האתר שלה הותקף, נעשו נסיונות לפרוץ לאימייל שלה ולחשבונות ברשתות חברתיות, גל שנאה כלפיה גאה בתגובות לסרטון ביוטיוב, בויקיפדיה ובשלל דיונים ברחבי הרשת. למרבה המזל היא הצליחה להשיג את המימון הדרוש להוצאת הפרויקט לפועל, ובהחלט כדאי להמתין לבאות.

קישור נוסף בבלוג של הילה מוביל לבלוג  Fat, Ugly or Slutty, המתעד את ההטרדות להן "זוכות" גיימריות על בסיס יומיומי, במהלך המשחק. אם זה קורה לנשים ברחוב על בסיס קבוע, אין שום סיבה שזה לא יקרה גם ברשת. הנה דוגמה נחמדה:

הטרדות רשת. דוגמה אחת מני רבות .

כאמור, אני לא גיימרית. אין לי באמת מושג מה קורה במשחקים האלה. יותר מזה, אני מבינה שלרוב מדובר בעולמות פנטזיה, וככאלה הם מבוססים דמויות לא מציאותיות. אני מרשה לעצמי להניח שגם הדמויות הגבריות במשחקים הן מוגזמות. הבעיה היא שהפנטזיה במשחקים, לפחות בכל הנוגע לדמויות הנשיות, נשענת על פנטזיות מיניות: חזה ענק, פטמות בולטות, ישבן מובלט, פנים צעירות ויפות, לבוש מינימלי וקול ילדותי. ובעוד הבחירה בין דמויות גבריות היא מרובה, עבור דמויות נשיות זו האפשרות היחידה.

אני לא אסביר פה שוב איך החשיפה לייצוגים מעוותים משפיעה על התפיסה שלנו את המציאות. אני חושבת גם שמספיק להסתכל על גל השנאה שהופנה כלפי הבלוגרית אניטה סרקיסיאן כדי להבין שיש דברים בגו, ושיש מי שמאויימים מהביקורת על הייצוגים הנשיים במשחקים (ולא מעט מהם).

כן חשוב בעיני להזכיר שילדים חשופים למשחקים הללו מגיל מאוד צעיר, ומבלים מולם שעות. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שמדובר "רק" במשחקי מחשב (ואולי אף אומרים תודה לאל שלפחות זה לא פורנו), כשבפועל המרחק בין השניים הולך וקטן. המציאות המעוותת במשחקים לא משפיעה רק על הנערים (והגברים) המשחקים בהם. היא גם מגבילה את הנשים שרוצות לשחק במקרה הטוב, או מדירה אותן מהמשחקים במקרה הסביר יותר. דווקא בגלל שמדובר במרחב כל כך גברי, ורק לכאורה שולי, נראה לי שחשוב שכולנו נהיה עירניות ועירניים למה שקורה שם.

מ.ש.ל

[*ותודה (שוב) ל-hilanoga על שפקחה (שוב) את עיני…]

MakeLoveNotPorn.com

ממש לא מזמן כתבתי על היעדר חינוך מיני בארץ, והבעיות שהחוסר הזה מייצר. לפני כמה ימים קיבלתי במייל* קישור להרצאה ב-TED. הדוברת היא סינדי גאלופ, וההרצאה נקראת "Make love, not porn".

נתחיל בהרצאה. הנה מה שנאמר בה (בתרגום שלי):
"אני יוצאת עם גברים צעירים, בד"כ גברים בשנות העשרים לחייהם. וכשאני יוצאת עם גברים צעירים אני עושה סקס עם גברים צעירים. וכשאני עושה סקס עם גברים צעירים אני נתקלת בצורה מאוד ישירה ואישית בהשלכות של הפורנוגרפיה הקשה (hard-core porn) הנמצאת בכל מקום בתרבות שלנו. בעידן שבו פורנוגרפיה קשה נגישה בחינם יותר מאי פעם, וילדים יכולים להגיע אליה בגיל יותר ויותר צעיר, יש דור שלם שגדל עם האמונה שמה שרואים בפורנוגרפיה קשה הוא האופן שבו מקיימים יחסי מין. וזה מחמיר במיוחד בגלל שאנחנו חיים בתרבות פוריטנית בעלת מוסר כפול, בה אנשים מאמינים שקמפיין המעודד בני נוער להתנזר ממין באמת יעבוד, שבה הורים נבוכים מכדי לנהל עם ילדיהם שיחות על מין, שבה מוסדות חינוך מבועתים מלהיות לא-פוליטקלי-קורקט אם הם יקיימו את השיחות הללו. לכן אין זה מפתיע שכיום פורנוגרפיה קשה היא חינוך מיני דה-פקטו.
כאישה בוגרת, מנוסה ובטוחה בעצמה, כשאני נתקלת בזה אין לי שום בעיה להבין שנחוצה מידה מסוימת של חינוך מחדש, שיקום וכיוונון מחדש (re-education, rehabilitation, re-orrientation). [כאן גאלופ מזהירה את הקהל מפני תכנים בוטים. אם קשה לכן/ם דלגו לפיסקה הבאה…]. לי אין בעיה להגיב כפי שהייתי חייבת לא פעם: "האמת היא שלא, תודה רבה, אבל אני ממש מעדיפה שלא תגמור לי על הפנים". הדאגה שלי היא גם לבחור הצעיר שמאמין (בגלל שהפורנוגרפיה הקשה לימדה אותו), אבל במיוחד לבחורה הצעירה שהחבר שלה רוצה לגמור לה על הפנים, היא לא רוצה שהוא יגמור לה על הפנים, אבל הפורנוגרפיה הקשה לימדה אותה שכל הגברים אוהבים לגמור לנשים על הפנים, כל הנשים אוהבות שגומרים להן על הפנים וכך היא חייבת לתת לו לגמור לה על הפנים ובנוסף היא צריכה להעמיד פנים שהיא נהנית מזה.
לכן, אני משיקה היום ב-TED את האתר makelovenotporn.com. האתר מציג מיתוסים הנפוצים בפורנוגרפיה קשה ומאזן אותם עם מה שמתרחש במציאות. חשוב לומר, אגב, שהמטרה אינה שיפוטיות, האתר אינו עוסק ב"טוב" ו"רע". סקס הוא מרחב ההתנסות האנושית שמכיל את המגוון הרחב ביותר של נטיות אפשריות. המטרה אינה גם לצאת נגד פורנוגרפיה. אני חובבת פורנוגרפיה קשה, אני צופה בה בקביעות בעצמי, למרות שהקריטריון החשוב מבחינתי בבחירת הסרט הוא שיהיה בו משהו שלא דומה מדי לניתוח לב פתוח.

MakeLoveNotPorn.com, תמונת מסך.

"בגלל שתעשיית הפורנוגרפיה נשלטת בידי גברים, ממומנת על ידי גברים, מנוהלת על ידי גברים, מבוימת על ידי גברים ופונה לגברים, הפורנו נוטה להציג נקודת מבט אחת. הפורנו אומר: זו הדרך שבה הדברים קורים (this is the way it is). ומה שאני רוצה לומר זה: לא בהכרח.
אז בבקשה גלשו לאתר, אני רוצה לבקש מהקהל של TED שני דברים: הראשון, דעו שיש פה עניין (this is an issue), בגלל שאני לעולם לא הייתי יודעת אם לא הייתי נתקלת בזה בעצמי… אז בקרו באתר, חשבו, הגיבו, ותעבירו את זה הלאה. בבקשה, שלחו את הלינק לכל מי שאתם חושבים שיכול להתעניין, והשתמשו בזה כדי לייצר דיאלוג. השתמשו באתר כדי לייצר מחדש שיח פתוח ובריא בנושא סקס, אשר יוביל ליחסי מין פתוחים, בריאים וטובים יותר. תודה רבה לכם".

 ***

כמעט מיותר לציין שנורא התרגשתי… קודם כל, אני תמיד שמחה לראות נשים שעומדות על במה ומדברות בחופשיות ובביטחון על מין בכלל, ועל חיי המין שלהן בפרט. יש בזה משהו מאוד מרענן.

שנית, גם העובדה שהנושא הזה לא מטריד רק אותי (ועוד כמה…), אלא נמצא מספיק ראוי על ידי TED כדי לקבל במה שם היא מרגשת. מצחיק לראות את שפע האזהרות על תוכן למבוגרים, תוכן פוגעני וכו' סביב ההרצאה באתר של TED, כמו גם את העובדה שבאתר עצמו צינזרו את המילים הגסות (כלומר המילה "לגמור") בעזרת צפצופים, ויש צורך לצפות בהרצאה ביוטיוב כדי להבין מה נאמר בה. זה מצחיק בעיקר כי בהרצאה היא מדברת על העובדה שילדים חשופים בלי הפסקה לפורנוגרפיה קשה, ואילו TED חושבים שדווקא מהרצאה הזאת צריך להגן עליהם. פוריטניות ומוסר כפול כבר אמרנו? יאמר לזכותם של TED שהם מפרגנים גם להרצאה וגם לגאלופ עצמה, ובנוסף מפרסמים שההרצאה היא בין המדוברות ביותר בשנת 2009. כבר טוב.

הסיבה השלישית שבגללה התרגשתי מההרצאה, ושבגללה בעצם גם נכתב הפוסט הזה, היא האתר עצמו. MakeLoveNotPorn הוא אתר פשוט, ידידותי למשתמש וקל לתפעול. הוא עושה בדיוק את מה שהוא נועד לעשות ביעילות, וחשוב מכך, הוא מזמין את הגולשים להשאיר תגובות או להוסיף מיתוסים משלהם. זו דרך מעולה ליצירת שיח פתוח ובריא בנושא. נראה לי מתבקש שיהיה אתר דומה גם בשפה העברית… אם מישהי/ו רוצה לחשוב איתי על זה – ראו הוזמנתן/ם.

מכיוון שאני בעד נשים משפיעות, חיפשתי את סינדי גאלופ בגוגל, כדי שאוכל לספר כאן אודותיה. מהפרופיל שלה ב-TED מסתבר שגאלופ היא אשת פרסום מצליחה, שהחליטה בשלב מסוים בחייה לעזוב את הקריירה בעולם הפרסום כדי להשיק פרוייקטים שמטרתם להפוך את העולם למקום טוב יותר (ביניהם גם MakeLoveNotPorn). גם לה אין עדיין ערך בוויקיפדיה.

סינדי גאלופ

ולסיום, בהערת אגב אוסיף שהחיפוש בגוגל הוביל לעוד הרצאה מעניינת ב- TED: "קיצם של הגברים?", הפעם הדובר הוא פיליפ זימברדו, הפסיכולוג החברתי המפורסם בכבודו ובעצמו. זימברדו מדבר על ההשלכות של העולם הדיגיטלי על יכולות התקשורת הבינאישית של גברים, וטוען כי הן הולכות ופוחתות כתוצאה מהמדיה הדיגיטלית. בבלוג "ביצים" הוקדש להרצאה של זימברדו פוסט מומלץ.

* שוב תודה לאביטל על הקישור לכתבה.