כשהמשטרה מקלקלת את החגיגה

אישה העוסקת בזנות נעצרה אמש בחשד לשורה של עבירות מין שביצעה בקבוצת קטינים בני 13-14, שבאו "לחגוג" (איתה? אצלה? עליה?) את סיומו של החופש הגדול, לאחר שהמשטרה פשטה על הדירה בה שהו. מהם יחסי הכוחות במקרה הזה? מי התוקף ומי הקורבן? ואיזו פרשנות מקבל המושג 'הסכמה החופשית'?

לפני קצת יותר משנה הזדעזעה המדינה מפרשת המין הקבוצתי / אונס קבוצתי בחוף בוגרשוב. חבורת נערים קיימו יחסי מין עם אישה מבוגרת מהם על החוף, בשעת צהרים, לעיני העוברים והשבים. כל המעורבים היו תחת השפעה כזאת או אחרת של אלכוהול ו/או סמים אחרים. כל המעורבים טענו שיחסי המין נעשו בהסכמה (והיו גם טענות על כך שהאישה מוכרת לשירותי הרווחה, ואף עסקה או עוסקת בזנות). מילים רבות נכתבו ונאמרו בניסיון להבין מה קרה שם בדיוק: האם היה שם אונס? מה טיבה של ההסכמה של הנערים ושל האישה? האם ההסכמה היתה באמת הסכמה חופשית? ואם היה זה אונס, מי אנס את מי – היא אותם? הם אותה?

אחת הסיבות שבגללן עורר המקרה כל כך הרבה תשומת לב ציבורית היתה העובדה שיחסי המין התקיימו במרחב הציבורי, לעיני העוברים והשבים, שבחרו לא להתערב ולהסתפק בתפקיד הצופים (מלבד אישה אחת שהתקשרה למשטרה). חלק ניכר מהדיון הציבורי נסוב סביב שאלת האחריות הציבורית והנורמות שמאפשרות ואף מצדיקות התרחשותו של מקרה כזה, ועד כמה הביקורת על המקרה נובעת מפוריטניות ולא מתוך דאגה למעורבים. ברגע שנפוצו השמועות על עיסוקה של האישה בזנות, חל שינוי ביחס הציבורי כלפי המקרה, וקל היה יותר לאנשים להצדיק את התרחשותו, או לפחות לא לראות במעשה כאונס.

והנה היום מתפרסם מקרה מאוד דומה: חמישה נערים, חלקם מתחת לגיל ההסכמה החופשית (14), הלכו לצרוך יחד שירותי מין מאישה העוסקת בזנות, בדירתה. לעולם לא היינו יודעים על מקרה זה (ויש רבים כמוהו)  לולא הפשיטה שערכה המשטרה על דירתה של האישה. למרות שהמקרה נעשה במרחב הפרטי, הדיון הציבורי פה חשוב לא פחות מאותו מקרה בחוף בוגרשוב.

האשמת האישה בביצוע עבירות מין בנערים מבוססת על ההנחה ש"מבוגר חזק מילד". זאת הנחה אוטומטית שנעשית בעבירות מין, המעוגנת בחוק העונשין באמצעות קביעת הגיל המינימלי להכרה בהסכמה חופשית (גיל 14). החוק מכיר בנחיתות החברתית של ילדות וילדים ולכן מגן עליהם. כאשר מבוגר מקיים יחסי מין עם קטין, האחריות (והאשמה) הם על המבוגר. הוא בעל הכוח, ולכן הוא זה שנמצא בעמדת התוקף.  

בפרמטר "גיל", האישה היא המבוגרת יותר, ולכן על פניו היא גם בעלת הכוח. אבל כשבוחנים פרמטרים נוספים, מתקבלת תמונה מורכבת יותר: בפרמטר "מספר" קבוצה חזקה מיחיד; בפרמטר "מגדר" גברים חזקים מנשים; בהסתכלות פמיניסטית על עולם הזנות, צרכני זנות חזקים מנשים העוסקות בזנות (הלקוח תמיד צודק?).

בכתבה נכתב כי "[…] מהחקירה עולה כי החשודה גבתה 50 שקלים מכל אחד מהנערים עבור יחסי המין. היא הספיקה לשכב עם שניים מהם בזמן ששאר חבריהם שהו בחדר וצפו באקט המיני." מהו היחס החברתי כלפי כל אחד מחלקי הציטוט הזה?
"זונה של 50 ש"ח" הוא כינוי גנאי לנשים בתחתית הסולם החברתי, כאלו המוכרות את גופן בשביל סכומים פעוטים, וקל יחסית להבין (גם בקרב תומכי הזנות) שרובן עושות זאת מחוסר ברירה (או לפחות מתוך בחירה בין אפשרויות מאוד מוגבלות). בנוסף לכך קיימת הטענה כי כל צריכת שירותי מין היא בעצם אונס, כי נשים לא בוחרות לעסוק בזנות מבחירה חופשית, ולכן גם באקט עצמו אין הסכמה חופשית (גישה זו זוכה להתנגדות וביקורת משלל מקורות).

ומה לגבי החלק השני של הציטוט? סיטואציה בה חבורת אנשים מקיימים יחסי מין אחד אחרי השני עם אישה אחת בעוד שאר הנוכחים צופים היא שכיחה מאוד בפורנוגרפיה, שם הנשים תמיד נהנות מאוד ממין סדרתי עם מספר רב של גברים. כשבוחנים את הסיטואציה במציאות, סביר להניח שרוב הנשים לא יהנו מחדירה סדרתית של גברים אחד-אחרי-השני, ואף יסרבו להשתתף באקט מיני כזה. כאשר סיטואציה כזאת מתרחשת במציאות, פעמים רבות מדובר בעצם באונס קבוצתי.

ואחרי שבחנו את מקומה של האישה בסיטואציה, חשוב לבחון את יחסי הכוחות בתוך קבוצת הנערים: האם כולם הרגישו נוח לקיים יחסי מין מול חבריהם? האם הרגישו נוח לצפות בחבריהם מקיימים יחסי מין? האם הופעל עליהם לחץ מצד האישה? האם הפעילו לחץ אחד על השני? האם היו ביניהם כאלה שרצו לסרב? האם היתה להם אפשרות לסרב?

במשטרה טענו כי "נראה להם חריג שנערים בגיל כזה חוגגים את סיום החופש בקבלת שירותי מין במקום באירועים אחרים" .האם זה באמת אירוע חריג? החברה משדרת למתבגרים מסרים לפיהם צריכת שירותי מין בכלל, ועל ידי נערים בפרט, היא מקובלת. במקרים רבים היא גם מקבלת עידוד מצד מבוגרים – אבות, אחים גדולים וכו', לעתים אפילו בתור מתנה לבר מצווה, חותמת רשמית למעבר מ"ילד" ל"גבר". וגבר, כידוע, צריך לזיין. אבל המקרה הזה מראה כי המעשה הזה מקובל רק כל עוד הוא נסתר מעינינו. ברגע שהוא נחשף הוא הופך לאסור, לניצול של ילדים חסרי אונים, הנושא בצידו קלון חברתי ועונש חמור.

אז מה מהשניים התרחש כאן? האם היה זה מעשה נורמטיבי או עבירת מין נפשעת? מי ניצל את מי? מי היה בעל הכוח? ומה טיבה של ההסכמה החופשית?

כולי תקווה שבית המשפט, בבואו לפסוק בעניינה של האישה, ישכיל לשאול את השאלות הללו. לצד זאת חשוב שגם אנחנו כחברה נראה את המקרים הללו, גם כשהם לא קורים על החוף באמצע היום, נמשיך לשאול את עצמנו שאלות, ולא פחות חשוב, נדאג שיהיו לנו תשובות. 

כמה מילים עליהם

הדיון בפרשת "חוף בוגרשוב" כבר חצה מזמן את האספקט המשפטי המבקש לפסוק האם מדובר באונס או לא לפי החוק היבש. רבות כבר נכתב ונאמר על כך, ולכן לא אוסיף. עם זאת, בבחינת האספקטים החברתיים של הפרשה, אני חושבת שיש עוד אלמנט אחד שלא קיבל מספיק התייחסות, וחשוב לי להדגיש גם אותו כאן. בשלל הדברים שאני קראתי על הפרשה, ההתייחסות הגורפת היתה היא-הם. "הם" היו מקשה אחת, ישות אחת שזכתה להתייחסויות על הרצף שבין "חסרת מודעות" ל"אלימה ותוקפנית". בהנחה שאנחנו מרחיבים את הדיון מעבר לחוק היבש ואל ההשלכות החברתיות של המקרה, אני חושבת שצריך להתיחס גם למורכבות של ה-"הם", לתהליכים שהתרחשו (ומתרחשים כל הזמן) בתוך קבוצה בכלל, וקבוצה של נערים בפרט, ובעיקר לזכור שקבוצה מורכבת מפרטים.

ניקח לדוגמה נער אחד שאולי היה שם (ואולי גם לא). הוא קיבל חינוך למופת בבית, הוא אדיב ומנומס ותלמיד טוב ותמיד עוזר לאמא עם הכלים אחרי הארוחה ביום שישי. זה בדיוק אותו נער שיגידו עליו "נורמטיבי", "בן טובים". אותו נער הולך עם חברים שלו לים. אולי הוא שמח במיוחד שהפעם הזמינו אותו. אולי הוא ממש לא מת על החברים האלה, אבל הוא בכיתה י' עכשיו והוא יודע שאלו האנשים שאיתם הוא הולך לבלות עכשיו שלוש שנים בתיכון. או שאולי אלו החברים שלו מהגן, "החבר'ה" שלו, האנשים שאיתם הוא מרגיש הכי שייך. לא בטוח שזה משנה. החבורה הזאת יושבת על החוף, הם שותים קצת למרות שאסור, ומנגנים, ומעשנים נרגילה – יום רגיל בים. פתאום ניגשת אל החבורה אישה מבוגרת, שאולי נראית לנער שלנו קצת הזויה (ואולי לא). אחד החבר'ה, המנהיג או אולי הליצן, זורמים איתה, ומזמינים אותה להצטרף. ומתחילים "צחוקים". לנער שלנו לא כל כך נוח, הוא לא אוהב את החברים שלו כשהם מתנהגים ככה, אבל מה הוא כבר יכול להגיד. חוצמזה שהיא אישה מבוגרת ונראה לו שהיא רוצה להיות שם (אם הוא יודע שהיא זונה אז הוא בכלל לא ישאל את עצמו שאלות, כי ממה שהוא יודע, זונה תמיד רוצה זין). הוא ישתדל להישאר בצד ויצחק רק אם ידע שמסתכלים עליו. אולי מתישהו היא תיגש דווקא אליו, בגלל העיניים הטובות שלו. והחבר'ה ידלקו כי הם יודעים שהוא ביישן. הם ישרקו, ויריעו לו, ויצלמו אותו בפלאפונים כשהיא תניח עליו יד. וכשהוא לא ישתף פעולה, הם יזרקו לעברו "מה אתה נקבה? תהיה גבר!", והם יצדיקו לעצמם את המעשים בכך שהיא זו שניגשה אליהם, או יותר פשוט – בכך שהיא זונה. אולי אותו זה ירתיע, אולי אפילו יגעיל, אבל לא בטוח שהוא יתנגד, כי הוא קצת שיכור, ואולי גם קצת חרמן מהים ומכל מה שקורה סביבו, ובעיקר, כי הוא לא באמת יודע שיש לו ברירה.

בתור פמיניסטיות אנחנו מאוד מודעות לנערות שנמצאות בסיטואציות דומות. כשנערה נמצאת עם קבוצת נערים אנחנו ערות ללחץ החברתי שמופעל עליה ומקשה עליה להתנגד לסיטואציה, בטח ובטח אם היא גם קצת שיכורה. אנחנו לא רואות ב"הסכמה" של נערה כזאת כ"הסכמה חופשית" – אנחנו נראה בה קורבן של לחץ חברתי, ונגיד שמדובר באונס.

אבל כשאנחנו מדברות על הנערים, הרבה יותר קשה לנו להכיר באלו שגם פגיעים ללחץ חברתי ואלימות בתוך הקבוצה. בגלל שאנחנו מניחות שהגבר חייב להיות אקטיבי כדי שתתרחש חדירה, אנחנו מטילות עליהם (ושוב, "הם" ככלל), את מלוא האחריות לסיטואציה, בין אם היתה חדירה ובין אם לא. אנחנו מתקשות להשמיע את הקול לפיו הציווי החברתי "להיות גבר" הוא בעצמו אלים, הוא מצמם משמעותית את חופש הבחירה וגובה גם כן מחיר מגברים, ובעיקר מנערים.

חשוב לי להדגיש: אני לא מתיחסת כאן למצבים שבהם ברור שהאישה/ נערה לא מעוניינת במגע מיני, או שבהם הוא נעשה בכוח פיזי. במצבים כאלה אין ספק שכל מי שמשתף פעולה הוא שותף לדבר עבירה ועליו לשאת בעונש. אני גם לא פוטרת את הנערים מאחריות במקרה הספציפי הזה, ומסכימה שהתנהגות הקבוצה במקרה הזה היתה גסה, דורסנית, אלימה ומנצלת. אני מקבלת את הפרשנות "הפמיניסטית" המקובלת לאירוע ויותר מזה, אני בעצמי השתמשתי בהכללות בפוסט הקודם שכתבתי בנושא.

בכל זאת, אני חושבת שההכללה הגורפת וההתייחסות אל הנערים אך ורק כ"קבוצת תוקפים" הומוגנית (שאוטומטית גם מורחבת להתייחסות לכלל הגברים כקבוצת תוקפים הומוגנית) עלולה לגרום נזק. היא מגבילה את הפרשנות למצב ל"מלחמה מגדרית" (או מלחמה אידיאולוגית: הפמיניסטיות מול השאר) ובעשותה כך היא מפספסת לא מעט א/נשים.

אני חושבת שמחובתנו להסתכל מעבר להכללות, ולהשמיע גם קולות של נערים כמו זה שתיארתי. בדיוק כשם שאנחנו מכירות בכוחות הפועלים על נשים ונערות בסיטואציות דומות, אנחנו חייבות להתיחס לכוחות הפועלים על נערים. אנחנו חייבות לשאול את עצמנו באילו כלים ציידנו אותו, האם עזרנו לו להתמודד עם סיטואציה כזאת, שכוללת מגע מיני (יתכן שבניגוד לרצונו)? עד כמה הוא באמת מסוגל להתנגד? האם הוא נתון פחות להשפעה של הלחץ החברתי המופעל עליו? ובהיעדר כל חינוך שמלמד אותו אחרת, האם לא נכון לראות גם בו קורבן של נסיבות לא שגרתיות?

הנקודה הזו שבה ועלתה בשיחות שניהלתי עם א/נשים מאז המקרה, אך נעדרה מהשיח אליו נחשפתי ברשת. בהתחשב בכך שאף אחת מאיתנו לא היתה שם, אני מבקשת להציג זווית ראיה נוספת שמזכירה לנו להיזהר בהכללות, להכיר במורכבות של הסיטואציה ולחשוב על כל מי שעלולים להיפגע בה, למרות המגדר אליו הם משתייכים.