ממש לא מזמן כתבתי על היעדר חינוך מיני בארץ, והבעיות שהחוסר הזה מייצר. לפני כמה ימים קיבלתי במייל* קישור להרצאה ב-TED. הדוברת היא סינדי גאלופ, וההרצאה נקראת "Make love, not porn".
נתחיל בהרצאה. הנה מה שנאמר בה (בתרגום שלי):
"אני יוצאת עם גברים צעירים, בד"כ גברים בשנות העשרים לחייהם. וכשאני יוצאת עם גברים צעירים אני עושה סקס עם גברים צעירים. וכשאני עושה סקס עם גברים צעירים אני נתקלת בצורה מאוד ישירה ואישית בהשלכות של הפורנוגרפיה הקשה (hard-core porn) הנמצאת בכל מקום בתרבות שלנו. בעידן שבו פורנוגרפיה קשה נגישה בחינם יותר מאי פעם, וילדים יכולים להגיע אליה בגיל יותר ויותר צעיר, יש דור שלם שגדל עם האמונה שמה שרואים בפורנוגרפיה קשה הוא האופן שבו מקיימים יחסי מין. וזה מחמיר במיוחד בגלל שאנחנו חיים בתרבות פוריטנית בעלת מוסר כפול, בה אנשים מאמינים שקמפיין המעודד בני נוער להתנזר ממין באמת יעבוד, שבה הורים נבוכים מכדי לנהל עם ילדיהם שיחות על מין, שבה מוסדות חינוך מבועתים מלהיות לא-פוליטקלי-קורקט אם הם יקיימו את השיחות הללו. לכן אין זה מפתיע שכיום פורנוגרפיה קשה היא חינוך מיני דה-פקטו.
כאישה בוגרת, מנוסה ובטוחה בעצמה, כשאני נתקלת בזה אין לי שום בעיה להבין שנחוצה מידה מסוימת של חינוך מחדש, שיקום וכיוונון מחדש (re-education, rehabilitation, re-orrientation). [כאן גאלופ מזהירה את הקהל מפני תכנים בוטים. אם קשה לכן/ם דלגו לפיסקה הבאה…]. לי אין בעיה להגיב כפי שהייתי חייבת לא פעם: "האמת היא שלא, תודה רבה, אבל אני ממש מעדיפה שלא תגמור לי על הפנים". הדאגה שלי היא גם לבחור הצעיר שמאמין (בגלל שהפורנוגרפיה הקשה לימדה אותו), אבל במיוחד לבחורה הצעירה שהחבר שלה רוצה לגמור לה על הפנים, היא לא רוצה שהוא יגמור לה על הפנים, אבל הפורנוגרפיה הקשה לימדה אותה שכל הגברים אוהבים לגמור לנשים על הפנים, כל הנשים אוהבות שגומרים להן על הפנים וכך היא חייבת לתת לו לגמור לה על הפנים ובנוסף היא צריכה להעמיד פנים שהיא נהנית מזה.
לכן, אני משיקה היום ב-TED את האתר makelovenotporn.com. האתר מציג מיתוסים הנפוצים בפורנוגרפיה קשה ומאזן אותם עם מה שמתרחש במציאות. חשוב לומר, אגב, שהמטרה אינה שיפוטיות, האתר אינו עוסק ב"טוב" ו"רע". סקס הוא מרחב ההתנסות האנושית שמכיל את המגוון הרחב ביותר של נטיות אפשריות. המטרה אינה גם לצאת נגד פורנוגרפיה. אני חובבת פורנוגרפיה קשה, אני צופה בה בקביעות בעצמי, למרות שהקריטריון החשוב מבחינתי בבחירת הסרט הוא שיהיה בו משהו שלא דומה מדי לניתוח לב פתוח.
"בגלל שתעשיית הפורנוגרפיה נשלטת בידי גברים, ממומנת על ידי גברים, מנוהלת על ידי גברים, מבוימת על ידי גברים ופונה לגברים, הפורנו נוטה להציג נקודת מבט אחת. הפורנו אומר: זו הדרך שבה הדברים קורים (this is the way it is). ומה שאני רוצה לומר זה: לא בהכרח.
אז בבקשה גלשו לאתר, אני רוצה לבקש מהקהל של TED שני דברים: הראשון, דעו שיש פה עניין (this is an issue), בגלל שאני לעולם לא הייתי יודעת אם לא הייתי נתקלת בזה בעצמי… אז בקרו באתר, חשבו, הגיבו, ותעבירו את זה הלאה. בבקשה, שלחו את הלינק לכל מי שאתם חושבים שיכול להתעניין, והשתמשו בזה כדי לייצר דיאלוג. השתמשו באתר כדי לייצר מחדש שיח פתוח ובריא בנושא סקס, אשר יוביל ליחסי מין פתוחים, בריאים וטובים יותר. תודה רבה לכם".
***
כמעט מיותר לציין שנורא התרגשתי… קודם כל, אני תמיד שמחה לראות נשים שעומדות על במה ומדברות בחופשיות ובביטחון על מין בכלל, ועל חיי המין שלהן בפרט. יש בזה משהו מאוד מרענן.
שנית, גם העובדה שהנושא הזה לא מטריד רק אותי (ועוד כמה…), אלא נמצא מספיק ראוי על ידי TED כדי לקבל במה שם היא מרגשת. מצחיק לראות את שפע האזהרות על תוכן למבוגרים, תוכן פוגעני וכו' סביב ההרצאה באתר של TED, כמו גם את העובדה שבאתר עצמו צינזרו את המילים הגסות (כלומר המילה "לגמור") בעזרת צפצופים, ויש צורך לצפות בהרצאה ביוטיוב כדי להבין מה נאמר בה. זה מצחיק בעיקר כי בהרצאה היא מדברת על העובדה שילדים חשופים בלי הפסקה לפורנוגרפיה קשה, ואילו TED חושבים שדווקא מהרצאה הזאת צריך להגן עליהם. פוריטניות ומוסר כפול כבר אמרנו? יאמר לזכותם של TED שהם מפרגנים גם להרצאה וגם לגאלופ עצמה, ובנוסף מפרסמים שההרצאה היא בין המדוברות ביותר בשנת 2009. כבר טוב.
הסיבה השלישית שבגללה התרגשתי מההרצאה, ושבגללה בעצם גם נכתב הפוסט הזה, היא האתר עצמו. MakeLoveNotPorn הוא אתר פשוט, ידידותי למשתמש וקל לתפעול. הוא עושה בדיוק את מה שהוא נועד לעשות ביעילות, וחשוב מכך, הוא מזמין את הגולשים להשאיר תגובות או להוסיף מיתוסים משלהם. זו דרך מעולה ליצירת שיח פתוח ובריא בנושא. נראה לי מתבקש שיהיה אתר דומה גם בשפה העברית… אם מישהי/ו רוצה לחשוב איתי על זה – ראו הוזמנתן/ם.
מכיוון שאני בעד נשים משפיעות, חיפשתי את סינדי גאלופ בגוגל, כדי שאוכל לספר כאן אודותיה. מהפרופיל שלה ב-TED מסתבר שגאלופ היא אשת פרסום מצליחה, שהחליטה בשלב מסוים בחייה לעזוב את הקריירה בעולם הפרסום כדי להשיק פרוייקטים שמטרתם להפוך את העולם למקום טוב יותר (ביניהם גם MakeLoveNotPorn). גם לה אין עדיין ערך בוויקיפדיה.
ולסיום, בהערת אגב אוסיף שהחיפוש בגוגל הוביל לעוד הרצאה מעניינת ב- TED: "קיצם של הגברים?", הפעם הדובר הוא פיליפ זימברדו, הפסיכולוג החברתי המפורסם בכבודו ובעצמו. זימברדו מדבר על ההשלכות של העולם הדיגיטלי על יכולות התקשורת הבינאישית של גברים, וטוען כי הן הולכות ופוחתות כתוצאה מהמדיה הדיגיטלית. בבלוג "ביצים" הוקדש להרצאה של זימברדו פוסט מומלץ.
* שוב תודה לאביטל על הקישור לכתבה.
פינגבק: רואות עולם « האחות הגדולה
דפנה שלום,
הגעתי לבלוג דרך הקישור בOnlife ונשארתי…
הכתיבה מרתקת, הנושאים מעניינים/מכעיסים/מרגיזים/מבלבלים וגם משמחים לפעמים…
אמשיך לבקר!
תודה על היותך
ענבל
אהבתיאהבתי
הי ענבל,
תודה על התגובה החמה!
אשמח לשמוע ממך שוב (גם במקומות המכעיסים/מבלבלים וכד'…). כייף שבאת.
אהבתיאהבתי
דפנה, כל הכבוד לך מותק! יוזמה נהדרת! איזה כיף לדעת שאת מתפתחת לכיוונים מעניינים. בהצלחה! וכן, תמיד תשאפי להשפיע..
אהבתיאהבתי
היי דפנה, תודה על הפוסט. גם אני ראיתי את ההרצאה בטד, נהניתי והתרגשתי. באותה תקופה גם צרכתי בעצמי הרבה פורנו אינדי ופורנו "פוזיטיבי", שדרכו נחשפתי לפמיניזם "סקס-פוזיטיב". מאז הבנתי שני דברים.
קודם כל, שהדיבור על מין ועל מיניות בארץ שונה מהותית מהדיבור הזה בארה"ב. עד כמה שזה נשמע מוזר במחשבה ראשונה, האווירה החברתית המיינסטרימית בארה"ב לגבי מין ומיניות היא דתית בהרבה ושמרנית בהרבה מאשר בארץ, כלומר, לפי מה שיצא לי לראות. אם בארה"ב מין ומיניות (ובטח שמיניות לא הטרונורמטיבית או קינקית) נחשבת טאבו ממש, בארץ הרבה יותר נפוץ לראות האשמות כנגד מי *שאינה/ו מיני/ת מספיק* (כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?).
דבר שני, נורא קל להאשים פורנו בזה שהוא מקלקל א/נשים. מה עם קומדיות רומנטיות, שמנסות למכור לנו שהתפקיד היחידי שלנו בסיפור הוא להיות פרס של איזה גבר לבן פריווילגי על זה שהוא האמין בעצמו או משהו? מה עם "דמדומים", שמלמד אותנו שכשגבר צריך להחזיק את עצמו חזק חזק בשביל לא לפגוע בנו זה נורא רומנטי? מה עם בלייד ראנר, שיוצא מנקודת הנחה שגוף גברי מטרתו להלחם, וגוף נשי מטרתו לענג (והסכמה זה לחלשים)? כל אלה פוגעים בנו לא פחות מפורנו, כי הם מציגים את תרבות האונס כדבר נורמאלי לחלוטין.
עוד בהרחבה:
http://bidyke.wordpress.com/2011/07/24/%D7%94%D7%A1%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%94-%D7%AA%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%A1-%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-2/
אהבתיאהבתי
הי,
קודם כל תודה על התגובה החשובה.
אני כמובן מסכימה מאוד שהמסרים שאנחנו מקבלים הם לא אך ורק מפורנו. סרטים, דיסני, פרסומות, עיתונים לנוער, אתוסים לאומיים וכו' – כולם מייצרים את התרבות הזאת שבה אנו חיים. הפורנו זה פשוט מקום להתחיל בו, ואהבתי את הגישה של האתר שלא מוקיע פורנו אבל כן מפתח ראיה ביקורתית יותר כלפי המסרים הנפוצים בו.
בקשר לפורנו פוזיטיבי ופמיניסטי, בגלל שכבר נשאלתי על כך לא פעם (ולא היו לי מספיק תשובות טובות), אם את יכולה להרחיב / להפנות למקורות כאלה ברשת, אני אשמח.
אהבתיאהבתי
אני אמשח, פשוט לא הייתי בטוחה שאת רוצה קישורים לפורנו בתגובות ^_^
כהערה אישית, אני חייבת להגיד ששמעתי דעות של פמיניסטיות דגולות לכאן ולכאן, ואני עדיין לא לגמרי בטוחה מה דעתי בקשר לנשים (וא/נשים בכלל) בתעשיית המין, והאם התעשיה הזאת מנצלת ומחפיצה נשים יותר מכל תעשיה אחרת או לא, או שלא ניתן בכלל לדבר על הנושא הזה בלי להתייחס לשדה הכוחות המגדרי שמופעל על כולנו, ואולי אוטופיה פמיניסטית יכולה לכלול גם פורנו, אבל אנחנו בכלל לא שם עדיין…
בכל אופן, זה הנה נהדר להתחיל ממנו. הוא מלקט מילים ותמונות שעוסקות במין ומיניות מנקודת מבט פמיניסטית, להטבק"א*ית, והרבה פעמים גם אנטי-גילנית. לצערי, הוא עדיין נורא אמריקאי בתפיסה שלו, וחסר בו ייצוג של א/נשים נכים/ות ולא-לבנות/ים. הוא כן בסיס מצויין להתחיל איתו, כי הוא שולח להמון אתרים אחרים.
לא לשעות העבודה כמובן: http://sexisnottheenemy.tumblr.com/
מהזווית הישראלית אני מודה שאני פחות מכירה. יש את הווידאו הזה של גל ולינץ (גם לא לעבודה) : http://vimeo.com/32001446
אם את מכירה עוד כמובן שאשמח גם אם תחלקי =]
אהבתיאהבתי