חג השרמוטות

הצעת החוק לאיסור צריכת זנות וטיפול בקהילה (הידוע בתור החוק להפללת הלקוח) מעוררת בשבועות האחרונים דיון ציבורי סוער, ושיחות על זונות נשמעות מכל עבר. בין אם יעבור החוק או לא, מטרה חינוכית אחת שלו כבר הושגה, והיא העלאת המודעות החברתית למצבן העגום של רוב העוסקות והעוסקים בזנות, והיקף הניצול והפגיעה שיש בתעשית המין. תוצר לוואי של השיח החברתי על החוק הוא העיסוק במין ומיניות – הדיון הציבורי בתופעת הזנות פתח פתח לדיון ציבורי חשוב לא פחות סביב חופש המין בכלל, והחופש הנשי בפרט.

כשהשיח על החוק ברקע, הולך ומתקרב לו חג פורים. ההכנות לחג נפתחו במקרה נוסף של הדרת נשים: הפעם הרחיקו לכת וטשטשו את פניהן של ילדות במודעות פרסומת לתחפושות לחג. כמה ימים אחר כך, החלו להישמע קולות של נשים המבקרות את התחפושות המיועדות לנשים בחג – רובן המוחץ של התחפושות פרובוקטיביות וחושפניות. רני חזון וייס כינתה את התחפושות "תלבושות סרטי פורנו", וחנה בית הלחמי כתבה על הזניית נשים ועל כך שעיצובי התחפושות הן פרי מוחם הקודח של גברים – תוצר של פנטזיה גברית אודות הזונה. אפילו בארץ נהדרת לא התעלמו מהתופעה והקדישו לה ידיעה במבזק: "גם השנה עומדות בפני הילדים שלל תחפושות מקוריות, בין השאר תקופת המערב הפרוע חוזרת ומציעה תחפושת של…זונה, בעולם הקסום של האגדות תוכלו למצוא תחפושת של…זונה,  מי שחלמה כל חייה להיות שוטרת תוכל להתחפש ל…זונה."

תחפושות נשים באתר "שושי זוהר"

על פניו נראה כי זהו עוד מופע של החפצת נשים וניסיון מחושב היטב של הפטריארכיה לראות בכל הנשים אובייקט מיני. ובכל זאת, משהו לא מסתדר לי. החפצת נשים מתרחשת כל הזמן, ונשים המוצגות בתור אובייקטים מיניים נמצאות בכל מקום. למרות ההשפעות המזיקות, בשאר ימות השנה אנחנו לא רואים כל כך הרבה נשים שחושפות את גופן ברחובות. זה גורם לי לתהות: מה קורה בחג הזה שגורם לכל הרבה נשים להשיל את בגדי היומיום המהוגנים שלהן ולצאת מהבית בלבוש סופר-מינימלי, ועוד באמצע החורף?! האם זה באמת רק הציווי החברתי שמבקש להפוך את כולנו לאובייקט?

את התשובה האפשרית מצאתי דווקא באירוע אחר הקרב ובא – צעדת השרמוטות. הכל התחיל ב-24 בינואר, 2011, בטורונטו, קנדה. שוטר בכנס רשמי העיר ש"כדי להישאר בטוחות ולא להפוך לקורבנות, על נשים להימנע מלהתלבש כמו שרמוטות". התפיסה הזו, המוכרת היטב לכולנו, היא הרסנית. היא הופכת את היוצרות ומטילה את האשמה באונס על הקורבן במקום על התוקף (אם לא היית מתלבשת כך, זה לא היה קורה). ארגוני נשים בקנדה יצאו לרחובות במחאה בלבוש חושפני ובטענה ברורה: האופן בו אישה בוחרת להתלבש אינו הופך אותה פחות ראויה ואינו שולל ממנה את זכותה הבסיסית לכבוד, או את האוטונומיה על גופה. מקנדה התרחבה המחאה לרחבי העולם וב-16.3 היא מגיעה לתל אביב. מארגנות הצעדה בתל אביב כותבות:

"אף אחת מאיתנו לא "מבקשת את זה" – זכותנו להתלבש (או לא להתלבש) כפי רצוננו בלי להיפגע מינית! מיניותנו וזכותנו לביטחון אינן תלויות באורך המכנסיים שלנו! מדוע עלינו להסתיר את מיניותנו, ולהתנגד לה? מדוע להיות "שרמוטה" זה רע? מדוע יש למישהו זכות לומר לנו מה ללבוש ומה לא? גם עם מחשוף עמוק וחצאית שלא נותנת מקום לדמיון מגיע לנו הכבוד שלנו והזכות הבסיסית שלנו לבחור באיזו תדירות, היכן ועם מי אנו רוצות לחלוק את תחושותינו המיניות."

צעדת השרמוטות בשיקאגו

הבחירה במושג שרמוטות, והשימוש בגוף העירום (חלקית) לצורך העברת מסר של הגנה על נשים בכלל וכבודן של נשים בפרט, גררה לא מעט ביקורות מנשים שהתנגדו ל"ירידה ברמה" ולניכוס של מילים משפילות כמו "שרמוטה" (שמשמעותה סמרטוט או זונה) לצורך הגנה על זכויותיהן הבסיסיות של נשים. הדיון על כך עודנו בעיצומו (ניתן להתרשם למשל באירוע בפייסבוק), ואני לא ארחיב עליו כאן.

עכשיו בואו רגע נראה מה קורה פה. מצד אחד יש מחאה נשית על כך שהתחפושות הנשיות בפורים הן זנותיות. מצד שני מחאה נשית אחרת קוראת לנשים לעשות בדיוק ההיפך – להתחפש ל"זונות" ולצאת לרחובות. אז מה אנחנו אמורות להבין מכל זה? לבוש זנותי זה טוב או רע?

צמידות האירועים האלה גרמה לי לחשוב שאולי יש קשר בין חיבתן של בנות ישראל "להזנות" עצמן בפורים ובין הסנקציות החברתיות המוטלות על "שרמוטות". ימי החג הם הימים היחידים בשנה בהם מותר לנו להתחפש לכל מה שבא לנו – מותר לנו להיות מי שבא לנו – ומשום מה כמות לא מבוטלת של בנות בוחרות להיות "שרמוטות/זונות", ולהחצין את מיניותן. כשחושבים על זה, זה ממש לא מפתיע. מלמדים אותנו להצניע את המיניות שלנו, להיזהר בה, לא להפגין אותה, שכן מי שמפגינה את מיניותה היא "זונה". בכל יום אחר בשנה, כך אנו שומעות שוב ושוב, עלינו לשמור על עצמנו ולכסות את גופנו, שכן לצאת לרחוב "לבושה כמו שרמוטה" משמעו סיכוי גבוה יותר להיאנס. ואז מגיע פורים, ולמשך יומיים-שלושה האיום החברתי מוסר ויש לנו חופש –  ופתאום המיניות הנשית מרימה את ראשה. אולי, בעצם, הנהירה אחר תחפושות זנותיות אינה עוד כניעה לציוויים פטריארכליים דכאניים… אולי תחפושת הזונה היא זו שמבטאת את החופש האמיתי שלנו. אולי אנחנו צריכות ללמוד מכך על מיניותה של "האשה המשוחררת" בשאר ימות השנה. יודעות מה, אולי תחפושת הזונה היא בכלל התרסה.

חג שרמוטות שמח!

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “חג השרמוטות

  1. תתחדשי על הבלוג. סחטיין.
    ממליצה שתוסיפי אופציה של הרשמה כדי שאוכל לקבל הודעה למייל כל פעם שאת מעלה פוסט חדש.

    אהבתי

  2. פינגבק: יום-יום האשה « האחות הגדולה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s