רזה/רזה מדי: עדי ברקן נלחם באנורקסיה

בתחילת השבוע הושק ב- mako גברים קמפיין חדש: "פרויקט מיוחד: מגדירים את האישה הסקסית". הפרוייקט, ביוזמתו של צלם הדוגמנות עדי ברקן בשיתוף עם המרכז הישראלי לשינוי בהרגלי אכילה ולי קופר  underwear, מזמין גברים לקבוע מי היא האישה הסקסית בעיניהם, רגע לפני שעובר החוק שאוסר על דוגמניות בתת משקל להופיע בפרסומות. בקמפיין מככבות שתי נשים: דניאל, בת 20, בתת משקל, וחנה, בת 24 (אין התייחסות למשקלה). תמונותיהן, בעירום חלקי ומלא מוצגות לאורך הכתבה, ובסופה מתבקשים הגברים להכריע: מי יותר סקסית מבין השתיים?

הכיתוב המקורי: שתיהן סקסיות, בזה אין ספק. אבל מתי הרזון הופך להיות מוגזם? דניאל (משמאל) וחנה. צילום׃ עדי ברקן

לכאורה מטרת הפרוייקט חיובית. בכתבה מתאר עדי ברקן את השינוי החברתי שקרה בעשורים האחרונים המשקף ההעדפה ההולכת וגוברת לנשים רזות (עד לרמה של תת משקל) ואת השימוש הגובר בתוכנות כמו פוטושופ המציגות לנו מציאות מעוותת. בנוסף מרואיינות בכתבה דניאל וחנה על הקשיים בעולם הדוגמנות. דניאל מספרת כיצד נדרשה לרזות כדי להפוך לדוגמנית ואיך התפתחה אצלה הפרעת אכילה בעקבות כך. חנה מספרת שבמשקלה הנוכחי (חשוב לציין שבתמונות גם חנה נראית רזה) היא אינה יכולה להשתלב כלל בעולם הדוגמנות ומקווה שהשינוי בחוק יתן גם לה הזדמנות להגשים את חלומה. בפועל, תחת מסווה חיובי מובא לנו פרויקט שבסך הכל ממשיך עם הלך הרוח החברתי הנפוץ: שוביניסטי, מחפיץ, מעוות ומסכסך.

הקמפיין פונה ישירות לגברים ("עכשיו אתה מחליט. קח את כל הזמן שאתה צריך כדי לחשוב איזה מודל יופי אתה רוצה לראות פה בערוץ הגברים"). נראה כי עבור הוגי הקמפיין זה מובן מאליו שהגברים הם אלו שקובעים, והעולם מתיישר לפי החלטתם, ומיותר לציין שנשים קיימות רק בשביל שלגברים יהיה על מה להסתכל. כדי שהגברים יקבלו את כל המידע שהם צריכים, עדיף גם ששתי הנשים יהיו ערומות. כך הגברים היקרים לא יצרכו להתאמץ כשהם יחליטו מי יותר סקסית (אגב, מה זה אומר מי יותר סקסית? את מי היית רוצה יותר לזיין?). למרות שניסיתי, אני עדיין לא מצליחה להבין מהי מטרת ההצבעה: האם בחירתם של הגברים באתר תשפיע על תהליך החקיקה? אולי כאישה תוצאות ההצבעה יאמרו לי אם מותר לי להמשיך לאכול או שעלי להתחיל לצום גם? האם המנצחת גם זוכה במשהו? ולמה לעזאזל משיכה מינית מוכרעת בשיטת "הרוב קובע"? לא ברור.

הקמפיין מאפשר לגברים לבחור בין שתי נשים: אחת רזה ואחת רזה מדי. אכן, טווח בחירה רחב, המשקף היטב את המציאות (בואו נזכור, הפער ביניהן הוא משהו כמו 5-6 ק"ג). גם אם מתגברים על הרעיון המבחיל של לתת לגברים להצביע על המראה של שתי נשים ערומות, עדיין נותרת השאלה למה הבחירה מוגבלת כל כך? האם אין נשים מעל משקל 55? האם אין גברים שבעיניהם נשים מלאות הן סקסיות? בפרויקט של עדי ברקן (וגם במרכז הישראלי לשינוי הרגלי אכילה, מסתבר) האפשרות הזו כלל לא קיימת.

ועכשיו לתחרות. אין דרך טובה יותר להעצים נשים ולשקם את בטחונן העצמי מאשר לתת להן להתחרות זו בזו. אם כבר ריאליטי, אז למה לא גם פה. בואו נגלה את מי יעדיפו הגולשים: את דניאל שהקריבה את בריאותה למען אידיאל יופי בלתי אפשרי או את חנה שהמראה שלה אפילו לא מאפשר לה להיכנס לתחרות בעולם האמיתי. האם מישהו תהה איך ירגישו חנה ודניאל בסוף התחרות? איך יתייחסו לגופן? בעצם, למה לנו לתהות על כך. הרי הן כאן רק בשביל שנבחר על מה להסתכל, זה לא שבאמת איכפת לנו מה הן חושבות או איך הן מרגישות.

בשיטת ה"או-או" הזאת, הבחירה באחת אוטומטית מבטלת את השניה. רק לאחת מגיעה זכות קיום בסוף. רק אחת תהפוך למודל. הקמפיין משאיר אותנו בעולם שבו יש יופי אחד אבסולוטי שכל הנשים צריכות לשאוף אליו ולהתאמץ להשיגו. בנוסף, הוא מבהיר היטב שהיופי הזה מוכתב על ידי גברים ולמענם. ובשורה התחתונה – זה בכלל לא משנה מהו אותו מודל, העיקר שזכינו לצפות בעוד אישה ערומה.